אשמה

ניתקלתי בתמונה הזאת השבוע שעשיתי סדר בתיקייה ישנה ונזכרתי כמה אני אוהבת אותה.

לפעמיים אני צריכה להזכיר לעצמי על בסיס יומיומי לסלוח לעצמי - בין אם זה כשאני יושבת לפתור סודוקו במקום לשטוף כלים, כשפתאום מתפנה לה חצי שעה ובין אם זה בגלל שלא הצלחתי לנשום מספיק עמוק ואיבדתי את זה מול הילדים. לזכור לסלוח לעצמי כדי לא להסתובב בעולם אכולת רגשות אשמה, אלא להבין שגם לי מותר, מותר לטעות, לכעוס, לפעמים סתם לא לעשות כלום וזה חלק מהיותי אמא ואישה בעולם. לסלוח לעצמי = לקבל את עצמי על כל צדדי וזה מאפשר לי להתבונן במה שקורה במשקפיים של למידה ולא במשקפיים של אשמה.

ואת, סלחת לעצמך?