מרעיון למציאות

אחת לכמה זמן (בעיקר בחורף שמביא איתו ימים גשומים של בית), אני קונה איזה משחק קופסא, שיהיה לגיוון (מאז שהילדים התחילו לבקש כסף לימי הולדת קצב חידוש המשחקים הואט), כזה שאפשר לשבת ולשחק כל המשפחה ביחד. שבוע שעבר שלפתי מהארון את המשחק "שרלוק" - משחק זיכרון קיצבי שמתאים לטווח רחב של גילאים. תוך כדי משחק הגיע הרעיון! אני אוהבת שיש לי רעיון חדש, בעיקר כזה שממריץ אותי לעשייה. הרבה פעמים אני ממציאה משחקים עבור המטופלים שלי (הן ילדים והן נוער), כאלה שיתאימו למה שרוצה לעלות על פני השטח, אבל לא תמיד ניתן לתת לו מילים. לפעמיים המילים צריכות עזרה, טריגר שיעזור להן לצאת, ולפעמיים מספיק להניח את הדברים על השולחן, בלי יותר מידי מילים, ולתת להם לחלחל בקצב משלהם. כשאני ממציאה משחק כזה, לוקח לי זמן בדרך כלל, לחשוב על קונספט, מה המטרה, איך אני מתאימה את החוקים וכו' וגם הביצוע: לשבת, לצייר, לגזור, לתקן, לוקח זמן לצאת על הפועל. הפעם המעבר מרעיון לביצוע היה זריז - בין אם זה בגלל הפשטות של הרעיון (במקום חפצים על קלפי המשחק, לשים רגשות), בין אם בגלל הסגר שמאפשר יותר זמן בבית מול המחשב, ותוך שבוע כבר היתה לי ביד חפיסת קלפים חדשה, איזו התרגשות, הרעיון הפך למציאות,לא יכולה לחכות לשחק עם זה בחדר הטיפולים. את הרגשת השמחה והסיפוק שהגיעה עם החזקת הקלפים ביד קשה להעביר במילים, כן אפשר להעביר אותה כשאנחנו ממציאים משחק ביחד. מזמינה אתכם לבוא ולשחק איתי.