אמא טובה דיה

תמיד הייתי טובה עם ילדים, מהילדות האלה שמארגנות ימי הולדת ועושות בייביסיטר כבר מגיל ממש צעיר וחשבתי שגם עם הילדים שלי יהיה ככה קל - אני אתחבר ואזרום ואדע גם מתי להיות סמכותית כך שיקשיבו לי וחשבתי שיש לי את כל התשובות. ואז הגיעו הילדים....וגיליתי ש"קל" זה לא! ושלא תמיד מספיק להיות סמכותית כדי שיקשיבו לך, שכשלא ישנים בלילה אז לא ממש יש חשק לבנות איתם עוד פאזל או לקרוא עוד סיפור, שיש דברים שלי ממש בא לעשות ביחד אבל להם ממש לא ועוד ועוד. נוצר פער בין האמא שחשבתי שאהיה לאמא שאני בפועל וגיליתי שאני צריכה לעבוד קשה בלהבין מה מפעיל אותם, מה מפעיל אותי ואיך אני מגשרת ביניהם וגם איך אני סולחת לעצמי כשאני לא מצליחה לעשות את זה, איך אני לא הופכת את האכזבה מעצמי לרגשות אשמה ולפעולות של פיצוי. זה תהליך והוא מתרחש כל הזמן, כי כל גיל מביא איתו הפתעות מאתגרות חדשות.

בקליניקה אני מלווה את ההורים בתהליך הזה, עוזרת להם להתבונן בהורות שלהם במשקפיים אחרות - לא אלא הביקורתיות של הסביבה, אלא כאלה מכילות ואמפטיות שבאות להכיל את המקום שאנחנו באים ממנו ולהבין יותר טוב את עצמנו, כדאי שנוכל להיות שם יותר טובים עבור הילדים שלנו.