אלימות נגד נשים

לרגל שבוע אלימות נגד נשים אני מקדישה את הפוסט שלי השבוע למלחמה בנושא: כתמים מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד

אין שפה כזאת נפנף בשמאלו הגבר כשיד ימין מכה מונפת לכל עבר אחר כך הסתכל בך מבויש הבטיח שתתחילו מחדש ואת יודעת שזה רק עניין של זמן אתמול הוא התנצל היום זה מסוכן מחר שוב יכנס בו שגעון אחר כך טלויזיה ולישון הו לא אני מכיר אותך אל תשקרי לי בשבילו הו לא אני מכיר אותו את מכירה את כף ידו לכל טירוף יש שק איגרוף סמרטוט רצפה ופח אשפה את מוטלת מושפלת כתמים סגולים בעיני התכלת...

את הפוסט שלי השבוע אני מקדישה לאלימות כלפי נשים. הנושא הזה השקיף אלי מכל עבר השבוע במוסדות בהם אני עובדת והרגשתי כמה השיח החשוב הזה, הולך ותופס יותר ויותר מקום במרחב. באחת הכיתות איתן אני עובדת, תלמיד לא הצליח להבין למה בחורה שחוטפת מכות (או כל התעללות מסוג אחר) לא קמה והולכת. מעבר לעובדה, שטענה כזו מעבירה את האחריות לקורבן ואין לה מקום, בדיוק כמו להגיד שהיא לבשה חצאית קצרה מידי, לפעמים באמת קשה לנו להבין - למה לא קמת והלכת? למה נתת לו לדבר אלייך ככה? איך לא ראית את כל הנורות האדומות? ניסיתי להסביר לו איך זה זוחל לעברך לאט לאט, איך בהתחלה הכל מקסים ושובה לב, איך בהתחלה האובססיביות מתרגמת לחיזור עוטף ומרגש. ואז, כשמגיעה הקנאות, בהתחלה את נלחמת, אבל לאט לאט מוותרת על דברים שאת אוהבת, סתם כדי שלא יהיה על מה לריב ומפה לשם את מוצאת את עצמך במקום שאת כבר לא כל כך יודעת איך לצאת ממנו. ניסיתי להסביר לו שזה יכול לקרות לכל אחת (וכן, גם לי זה קרה, לא עם מכות, אבל מערכת יחסים עם בחור, שבנוסף להיותו סוחף ומרגש, היה גם קנאי ואובססיבי ולקח לי זמן להבין שהאובססיביות הזאת לא קסומה בכלל) ויש כאלה שיותר קשה להן לעזור אומץ לקום וללכת, שהאחריות אינה שלה אלא של הגבר שחושב שהיא רכוש שלו ופורק עליה כעסים ותסכולים, שזה התפקיד שלנו כחברה להיות שם בשבילה ולעזור לה למצוא את הדרך החוצה ולהגן עליה.

מקווה שהשיח בנושא ימשיך להתרחב ויחלחל לחינוך ולמערכת המשפט ויותר נשים ירגישו מוגנות בביתן.